האם ספירת קלפים חוקית?

שלוש שאלות שונות

כמעט כל הבלבול בנושא הזה נובע מכך ש"האם זה חוקי" הוא בעצם שלוש שאלות נפרדות, ולכל אחת תשובה אחרת:

1. האם הספירה היא עבירה? כמעט בכל מקום — לא. אין חוק שאוסר על אדם לחשוב.
2. האם הקזינו רשאי להוציא אותך? תלוי לגמרי במדינה, וכאן נמצא ההבדל המשפטי המעניין.
3. האם המשחק עצמו חוקי אצלך? זו השאלה שרלוונטית לקורא בישראל, והיא קודמת לשתיים הראשונות.

ספירת קלפים אינה רמאות, וזו נקודה מהותית ולא סמנטית. רמאות משנה את תנאי המשחק — קלף מוחלף, ציוד מסומן, מכשיר מותקן. סופר קלפים לא נוגע בכלום: הוא מסתכל על קלפים שחולקו בגלוי, בפני כולם, ומסיק מהם מסקנה. כל הקושי של הקזינו איתו הוא בדיוק זה — אין במה להאשים אותו.

ישראל: ההכרעה היא לפני הספירה

בישראל אין צורך להגיע לשאלת הספירה, כי המשחק בכספים עצמו אינו חוקי. פרק י"ב לחוק העיקושין, התשל"ז–1977, אוסר על עריכת הגרלות, הימורים ומשחקים אסורים, ובנפרד גם על ההשתתפות בהם. ההימורים החוקיים היחידים במדינה הם מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט; אין רישוי לקזינו פרטי או זר, והפעילות המקוונת נחסמת באופן אקטיבי.

הענישה אינה תיאורטית: מי שעורך או מסייע למשחקים אסורים חשוף לעד 3 שנות מאסר או קנס של עד 452,000 שקלים, ומשתתף חשוף לעד שנה או קנס של עד 29,200 שקלים. בתי המשפט בישראל פירשו את החוק כחל גם על הימורים מקוונים, אף שהוא נחקק לפני האינטרנט.

לכן, בהקשר הישראלי, ספירת קלפים היא נושא לימודי — מתמטיקה, הסתברות והיסטוריה של משחק — ולא מסלול פעולה. פרסום או קידום של הימורים בלתי מורשים אסור גם הוא.

נבאדה: לחשוב מותר, מכשיר אסור

בנבאדה ספירה מנטלית אינה עבירה פלילית. מה שכן עבירה, ובמפורש, הוא שימוש בעזרים. סעיף 465.075 ל-Nevada Revised Statutes אוסר על שימוש או החזקה בכוונה להשתמש בכל מכשיר ממוחשב, אלקטרוני, חשמלי או מכני, או בתוכנה או בחומרה, שנועדו או תוכנתו להשיג יתרון במשחק — ובכלל זה, לפי לשון הסעיף, מכשיר שחוזה את תוצאת המשחק, שעוקב אחרי קלפים שיצאו או שהוכנו למשחק, או שמנתח הסתברות של התרחשות במשחק.

ההבחנה חדה: אותה ספירה בדיוק היא מותרת בראש ואסורה באפליקציה. שימוש בטלפון לצורך מעקב ספירה בשולחן חי הוא עבירה פלילית בנבאדה, ולא עניין של מדיניות הבית.

ניו ג'רזי: פסק דין אוסטון

ההכרעה המשפטית המשמעותית ביותר בתחום היא Uston v. Resorts International Hotel, שניתנה בבית המשפט העליון של ניו ג'רזי בשנת 1982. קן אוסטון, מהסופרים המפורסמים בהיסטוריה, הורחק משולחנות הבלאק ג'ק של Resorts באטלנטיק סיטי מפני ששיטת המשחק שלו הגדילה את סיכוייו לנצח. הוא תבע.

בית המשפט קיבל את עמדתו, בנימוק מבני ולא מוסרי: חוק הפיקוח על הקזינו בניו ג'רזי מקנה לרשות הפיקוח סמכות ייחודית לקבוע את כללי המשחקים המורשים, ובכלל זה את דרכי המשחק. מכיוון שהסמכות נתונה לרשות, לקזינו עצמו אין זכות להרחיק שחקן על התנהגות שאינה רמאות.

שתי הסתייגויות חשובות שנוטים להשמיט. ראשית, בית המשפט לא קבע שהרחקה כזו אינה חוקית לעולם — רק שהרשות לא הפעילה את סמכותה בעניין, ולכן השאלה לא הוכרעה. שנית, התגובה הרגולטורית לא הייתה לטובת הסופרים: במקום להתיר הרחקה, הוטלו על הקזינו שינויי כללים שמצמצמים את היתרון בלי להוציא אף אחד — ובראשם עירבוב תכוף יותר, כלומר הגבלת החדירה לתוך הנעל.

מה קזינו כן רשאי לעשות

גם כשהספירה חוקית לחלוטין, ארגז הכלים של הבית גדול — ורובו אינו משפטי אלא מעשי:

• לצמצם חדירה. עירבוב מוקדם יותר מוחק את היתרון בלי לגעת בשחקן. זו ההגנה היעילה ביותר, והיא בלתי נראית.
• להגביל את השחקן. לקבוע לו תקרת הימור, או לאסור עליו להעלות הימור באמצע נעל.
• "להחזיר לאחור" ‏(backing off). לבקש בנימוס להפסיק לשחק בלאק ג'ק, ולהציע משחקים אחרים.
• לסרב לשרת ולדרוש עזיבה. בנבאדה, כרכוש פרטי — וסירוב לעזוב אחרי דרישה כזו הוא כבר הסגת גבול.

מכאן גם ההיגיון של כל נושא ההסוואה: היעד שלו אינו חוקי אלא מסחרי. מי שמזוהה מפסיק להיות רווחי לא כי הוא עבר על החוק, אלא כי הבית פשוט משנה את תנאי המשחק מולו.