אסטרטגיה בסיסית בבלאק ג'ק

מה זו אסטרטגיה בסיסית

אסטרטגיה בסיסית היא המהלך בעל התוחלת הגבוהה ביותר לכל צירוף של היד שלך מול הקלף הגלוי של הדילר, בהנחה שאינך יודע דבר על הרכב מה שנשאר בנעל.

היא לא נוסחה ולא כלל אצבע — היא תוצאה של חישוב ממצה. העבודה האקדמית הראשונה שגזרה אותה פורסמה ב-1956 ב-Journal of the American Statistical Association בידי ארבעה מתמטיקאים בצבא האמריקאי, שביצעו את החישוב על מחשבונים מכניים.

שתי נקודות שמפתיעות מי שפוגש את הטבלה לראשונה:

• הקלף הגלוי של הדילר חשוב לא פחות מהיד שלך. אותה יד של 16 נלחמת אחרת מול 6 ומול 10. רוב הטעויות של שחקנים מתחילים נובעות מכך שהם מסתכלים רק על עצמם.
• חלק מהמהלכים נועדו להפסיד פחות, לא לנצח. יש ידיים שכל האפשרויות בהן גרועות, והטבלה בוחרת את הפחות גרועה. זה נראה לא אינטואיטיבי, ובדיוק שם נמצא הערך.

התנאים שהטבלה מניחה

אין "אסטרטגיה בסיסית" אחת. היא נגזרת מחוקי השולחן, ולכן טבלה תקפה רק לתנאים שלפיהם חושבה. הטבלה בעמוד הזה מחושבת לתנאים הנפוצים ביותר:

שינוי בחוקים משנה תאים בטבלה. שני מקרים ששווה להכיר:

• דילר שמושך על 17 רך (H17) — חוק שמחמיר עם השחקן, ומשנה כמה החלטות בידיים הרכות.
• בלאק ג'ק שמשלם 6:5 — לא משנה אף תא בטבלה, אבל מכפיל את יתרון הבית בערך פי שלושה. זה החוק היחיד שכדאי לזהות מיד: שולחן כזה שולל את כל היתרון שספירה יכולה לייצר.

ידיים קשות

יד "קשה" היא יד בלי אס, או יד שבה האס חייב להיספר כ-1. זה המקרה הנפוץ ביותר בשולחן.

ההיגיון המרכזי כאן הוא חלוקת הדילר לשתי קבוצות:

• קלף גלוי 2–6: הדילר חלש. הוא ייאלץ למשוך, והסיכוי שיתפוצץ גבוה. התפקיד שלך הוא פשוט לא להתפוצץ לפניו — ולכן עומדים על ידיים שנראות חלשות כמו 13 או 14.
• קלף גלוי 7–A: הדילר חזק. סביר שיסיים עם 17 ומעלה. יד של 15 לא תנצח אותו, ולכן מושכים למרות הסיכון — לא כי זה בטוח, אלא כי החלופה גרועה יותר.

המקרה המפורסם הוא 16 מול 10, היד הגרועה ביותר במשחק. האסטרטגיה הבסיסית אומרת למשוך, ורוב השחקנים לא מסוגלים. שתי האפשרויות מפסידות; המשיכה מפסידה קצת פחות. זו גם היד שבה הספירה משנה את ההחלטה ראשונה.

ידיים רכות

יד "רכה" מכילה אס שנספר כ-11, ולכן משיכה אחת לא יכולה לשרוף אותה — תמיד אפשר להחזיר את האס לערך 1. זה משנה את ההחלטה לגמרי, וזה המקום שבו שחקנים טועים הכי הרבה.

הדוגמה הקלאסית: A,7 מול 9 של הדילר. רך 18 נשמע כמו יד טובה שכדאי לעמוד בה. אבל 18 מפסידה לכל דילר שמסיים ב-19 ומעלה, ומול 9 גלוי זה תרחיש סביר מאוד. מכיוון שמשיכה כאן היא חינם — אי אפשר להישרף — מושכים.

הכלל הכללי בידיים רכות: מול דילר חלש (3–6) מכפילים הרבה, כי משלבים שני יתרונות — הוא עלול להתפוצץ, ואתה מסתכן באפס.

זוגות ופיצולים

שני קלפים זהים מאפשרים פיצול לשתי ידיים נפרדות. חלק מהכללים כאן מרגישים לא הגיוניים ובכל זאת נכונים מתמטית:

• A,A ו-8,8 מפצלים תמיד. גם 8,8 מול 10 — לא כי זה נעים, אלא כי שתי ידיים שמתחילות ב-8 מפסידות פחות מיד אחת של 16.
• 10,10 לא מפצלים לעולם. 20 היא היד השנייה בטיבה במשחק. פיצול שלה מחליף יד מצוינת אחת בשתי ידיים בינוניות — טעות יקרה, ונפוצה.
• 5,5 לא מפצלים לעולם. עדיף לשחק אותם כ-10 ולהכפיל.
• 4,4 מפצלים רק מול 5 ו-6 — וזה תלוי ישירות בחוק ה-DAS. בשולחן שלא מתיר הכפלה אחרי פיצול, לא מפצלים אותם כלל.

הטבלה המלאה

השורות הן היד שלך, העמודות הן הקלף הגלוי של הדילר.

• H משיכה
• S עמידה
• D הכפלה — ואם אסור להכפיל, משיכה
• P פיצול

למה זה קודם לספירה

זו לא המלצה פדגוגית אלא חשבון:

יש לכך גם צד קוגניטיבי. בשולחן אמיתי הספירה רצה במקביל להחלטה על היד, ושתיהן תחת לחץ זמן. אם ההחלטה על היד עדיין דורשת מחשבה — שחזור טבלה, היסוס — היא גוזלת את המשאב שהספירה זקוקה לו, והספירה נשברת. לכן האסטרטגיה הבסיסית צריכה להיות אוטומטית לפני שמתחילים לספור, לא במקביל.

המבחן המעשי פשוט: יד אקראית מול קלף דילר אקראי, החלטה נכונה בתוך שנייה, בלי לשחזר את הטבלה בראש. עד שזה לא המצב, אין טעם להוסיף ספירה.